שמתם את הנושא באמצע הפריים? זה מה שהופך את התמונה לשטוחה

בקצרה: רוב התמונות החובבניות נראות סטטיות כי הנושא ממוקם בדיוק במרכז. כלל השלישים מחלק את הפריים לרשת של תשעה חלקים, וממקם את הנושא על אחד הקווים או נקודות החיתוך. הפעילו את קווי הרשת במצלמת הטלפון והזיזו את הנושא הצידה.

כשמכוונים מצלמה, האינסטינקט הוא למרכז. הפנים באמצע, השקיעה באמצע, הכלב באמצע. התוצאה מסודרת, ברורה ומשעממת.

קראו גם: התמונות של הכלב יוצאות משעממות כי אתם מצלמים אותו מגובה של בן אדם · התמונה הקבוצתית נכשלת בשלב הסידור, לא בשלב הלחיצה · הפלאש בטלפון הורס יותר תמונות משהוא מציל

הסיבה היא שעין שמסתכלת על נושא ממורכז נעצרת עליו ולא זזה. אין לה לאן ללכת. כשהנושא זז הצידה, נוצר מתח בין הנושא לבין השטח הריק, והעין מתחילה לסרוק את התמונה.

מה זה בעצם כלל השלישים

דמיינו שני קווים אופקיים ושני קווים אנכיים שמחלקים את הפריים לתשעה מלבנים שווים. הכלל אומר למקם את האלמנט החשוב על אחד הקווים, ואם אפשר על אחת מארבע נקודות החיתוך.

זה לא המצאה של עידן הטלפונים. העיקרון נוסח כבר בשנת 1797 על ידי הצייר האנגלי ג’ון תומאס סמית’, בהקשר של ציורי נוף, והוא חלק מתחום רחב יותר שנקרא קומפוזיציה.

סוג תמונה	איפה למקם	למה זה עובד
פורטרט	העיניים על הקו האופקי העליון	המבט נמשך קודם לעיניים
נוף עם שמיים דרמטיים	האופק על הקו התחתון	שני שלישים מהפריים לשמיים
נוף עם קרקע מעניינת	האופק על הקו העליון	הדגש עובר לחזית
אדם או חיה בתנועה	על הקו האנכי, עם מרווח לכיוון התנועה	נותן “מקום ללכת אליו”

איך מפעילים את זה בטלפון

אין צורך לנחש. גם מצלמת הטלפון הבסיסית ביותר יודעת להציג את הרשת על המסך.

• באייפון: הגדרות, מצלמה, ואז הפעלת “רשת”.
• באנדרואיד: בתוך אפליקציית המצלמה, בהגדרות, מחפשים “קווי רשת” או “Grid”.
• לפני הלחיצה, הזיזו את הטלפון כך שהנושא יושב על אחד הקווים, לא ביניהם.
• שכחתם בזמן הצילום? אפשר לחתוך אחר כך בעריכה, כל עוד יש מספיק רזולוציה.

בצילום חיות זה עובד טוב במיוחד. כשיורדים לגובה של הכלב ומניחים אותו בשליש השמאלי כשהוא מביט ימינה, התמונה מקבלת סיפור.

הטעויות שחוזרות אצל כמעט כולם

הטעות הראשונה היא אופק שחוצה את התמונה בדיוק באמצע. זה מפצל את הפריים לשני חצאים שמתחרים זה בזה, והעין לא יודעת על מה להסתכל. החליטו מה מעניין יותר, השמיים או הים, ותנו לו שני שלישים.

השנייה: אדם שמביט אל קצה הפריים הקרוב. כשהמבט “נתקע” בשוליים, התמונה מרגישה צפופה וחנוקה. השאירו את השטח הפנוי בצד שאליו הנושא מסתכל או הולך.

והשלישית קשורה לחיתוך. מי שמצלם רחוק מדי ומתכנן לחתוך אחר כך מאבד פיקסלים, ובהדפסה גדולה זה כבר נראה. עדיף להתקרב צעד אחד ולמקם נכון כבר בצילום.

מתי כדאי לשבור את הכלל

הכלל הוא נקודת פתיחה. הוא לא חוק.

סימטריה מלאה, כמו השתקפות של בניין במים או מסדרון ארוך, עובדת דווקא כשהיא ממורכזת. גם פורטרט צמוד מאוד, שבו הפנים ממלאות את רוב הפריים, נראה טוב יותר באמצע.

ובתמונות עם כמה אנשים, הסידור עצמו חשוב יותר מהקווים. התמונה הקבוצתית מצליחה כשיש גובה משתנה ושכבות, ואז הרשת עוזרת להחליט איפה לשים את הקבוצה כולה ביחס לרקע.

הרקע התיאורטי, כולל קווים מובילים וכיווני מבט, מוסבר בערך קומפוזיציה בוויקיפדיה.

תרגיל להיום: צלמו את אותו נושא פעמיים, פעם במרכז ופעם על נקודת חיתוך. השוו. ברוב המקרים לא תחזרו למרכז.